קטגוריה: מאמרים

זכוכית

פורסם בתאריך: על ידי & פורסם בקטגוריה מאמרים.

זכוכית הינה חומר המופיע בטבע במצב צבירה מוצק ובצורה לא מוגדרת יש אף המתארים אותה כ"נוזל קרוש".

בצורתה הטהורה היא חומר שקוף, חזק באופן יחסי, עמיד לשחיקה ועמיד בדרך כלל מבחינה כימית וביולוגית. הזכוכית מופיעה בטבע במצב צבירה מוצק כאשר מלחי חומצות הצורן (תצורה של סיליקה – Si) מותכים בטמפרטורות גבוהות ומתקררים לפני שהם מתגבשים למבנה גבישי. הצורן, המרכיב העיקרי בזכוכית, נמצא בשפע בטבע – בעיקר בחול.

להמשך המאמר >>

אומנות בזכוכית

פורסם בתאריך: על ידי & פורסם בקטגוריה מאמרים.

ענפי הפיסול בזכוכית והאומנות השימושית, הינם שני התחומים הפופולאריים ביותר בנושא אומנות בזכוכית. אומנות בזכוכית עושה שימוש במספר טכניקות שונות לצורך עיצוב ופיסול הזכוכית והן מתחלקות לשלושה חלקים מרכזיים -

1 טכניקה בעיבוד קר.

2 טכניקות בזכוכית חמה.

3 טכניקות בזכוכית לוהטת.

 

עיבוד קר של זכוכית כולל טכניקות של שיוף וגריעה של חומר מהזכוכית ע"י כלי שיוף/חיתוך עשויים מאבקת יהלום. תהליך זה כמעט תמיד חייב להשתלב עם מים בנקודת השיוף בכדי למנוע התחממות יתר ושוק טרמי של גוף הזכוכית.

להמשך המאמר >>

ניפוח זכוכית

פורסם בתאריך: על ידי & פורסם בקטגוריה מאמרים.

אמנות ניפוח הזכוכית , היא אמנות עתיקה, שבסיסה הונח עוד בימי הרומאים. כסוד מקצועי הועברו סודות ניפוח הזכוכית מאב לבן, במשך דורות. עוד בראשית ימיה, הפכה אמנות ניפוח הזכוכית לאומנות בזכות הכלים היפיפיים שנוצרו בצורת עיבוד זו.

השימוש בכוסות ובקבוקי הזכוכית הראשונים, התפשט בזכות שיכלול הטכניקה. כלי זכוכית, שהופקו בניפוח הצטיינו בשקיפות ועמידות בפני חום גבוה. תכונות אלו הפכו אותם מתאימים באופן טבעי, להגנה על נרות דולקים – התאורה המקובלת אז.

ניפוח זכוכית הינו טכניקה מאוד נפוצה להתכה ולעיצוב של זכוכית, והיא נחשבת לטכניקה המזוהה ביותר עם ענף הפיסול בזכוכית. טכניקה זו, מצריכה שימוש בכבשן אש ובכלים מפלדה.

להמשך המאמר >>

הרפייה – Annealing

פורסם בתאריך: על ידי & פורסם בקטגוריה מאמרים.

הרפייה או בלעז- ANNEALING
הגדרה לתהליך זה: הרפיה (מלחצים) – לחשל, להקשיח (בצינון לאחר חימום), טיפול בחום (חימום או קירור) במטרה לשנוי או הסתגלות או התאמה של המבנה המקרוסקופי/ המולקולארי של החומר המשנה מאפיינים ותכונות כמו חוזק והתקשות בשינויי טמפרטורה.
כאשר הזכוכית חמה חלקיי החומר נעים באופן מהיר. ככל שהזכוכית מתקררת, היא מתקשה והחלקיקים מסתדרים במקומם. השאיפה של החלקיקים בחומר היא להסתדר במבנה אופטימאלי (מועדף). ככול שסידור החלקיקים קרוב יותר לסידור האופטימאלי כך יגבר חוזק החומר. זכוכית שחלקיקיה יסתדרו בצורה לא אופטימאלית תהיה פחות חזקה משמע בעלת אזורי חולשה ומתח. כאשר החלקיקים בזכוכית הסתדרו במבנה האופטימאלי (העדיף), היא מסוגלת להתכווץ (בתהליך הקירור) מבלי לאבד את המבנה שאליו הגיעה (להיסדק ולהישבר).
אם כך – כיצד ניתן לגרום לחלקיקי הזכוכית להסתדר באופן אופטימאלי שיאפשר שמירה על הצורה ושחרור מתחים?
התשובה לכך הינה- תהליך ההרפייה: בתהליך זה טמפרטורת הזכוכית יורדת ירידה איטית. תהליך זה גורם להשוואת טמפ' בכל חלקי הזכוכית, ובכך נוצר הסידור האופטימאלי של חלקיקיה ושחרור מתחים בזכוכית.